<h1>או"ז הלכ' בכורות סימנים תקט"ז—תקי"ט</h1>
<h2>דף מח:</h2>
מתני' שתי נשיו של אחד שלא ביכרו וילדו שני זכרים במחבא נותן עשר סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך ל' יום אם לכהן אחד נתן האב פדיון שניהם יחזיר לו ה' סלעים הואיל ומת בתוך ל' אגלאי מלתא דנפל הוא ושלא כדין שקיל. ואם לשני כהנים נתן אינו יכול להוציא מידן דכל חד וחד מדחי לי' ואומר הריני מחזיק בם בשביל פדיון החי. זכר ונקבה [או שני זכרים ונקבה] נותן ה' סלעים לכהן. ב' נקבות וזכר או שני זכרים וב' נקבות אין כאן לכהן כלום. מתני' אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו לו ב' זכרים במחבא ונתערבו נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך ל' האב פטור. מת האב והבנים קיימים ר"מ אומר אם נתנו עד שלא יחלוקו נתנו וא"ל פטורין ר"י אומר נתחייבו הנכסים. זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. מתני' שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים במחבא ונתערבו זה נותן ה' סלעים לכהן וזה נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהן בתוך ל' יום אם לכהן אחד נתנו מחזיר להם ה' סלעים ויחלוקו שני האבות אם לב' כהנים נתנו אינו יכול להוציא מידן. זכר ונקבה האבות פטורים דכל חד וחד אומר לכהן הנקבה שלי היא והבן חייב לפדות א"ע דמ"מ בכור הוא. ב' נקיבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות אין כאן לכהן כלום. מאי שנא שני כהנים דאזיל לגבי האי ומדחי לי' ואזיל לגבי האי ומדחי לי' כהן אחד נמי ליזיל האי לגבי' ולדחי' וליזיל האי לגבי' ולדחיה אמר שמואל [מ"ט ע"א] בבא בהרשאה והא אמרי נהרדעא לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ה"מ היכא דכפרי' אבל היכא דלא כפרי' כתבינן. מתני' אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה של שני אנשים וילדו שני זכרים במחבא ונתערבו זה שלא ביכרה אשתו נותן ה' סלעים זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. [מ"ט ע"א] תני רב הונא גבי שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו וילדו ב' זכרים ונקבה במחב' אין כאן לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור ממ"נ דאם האחת ילדה ב' זכרים האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חבירתה יולדת זכר לבדו והוא בכור ואפ"ה אין כאן לכהן כלום דכל חד מדחי לי' שמא אשתו ילדה הנקבה ואפי' הבן אינו (יכול) [צריך] לפדות א"ע דא"ל שמא איני בכור אלא חבירי מאיש אחר. ותנא דידן כיון דבשני אנשים הוא דמשכחת לה באיש אחד ושתי נשיו לא משכחת לה דכיון דאיכא חד בכור יהיב חמש סלעים לכהן משום הכי לא תני לה דכל הנך דתני בהו אין כאן לכהן כלום שוין בין באיש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים.
